<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"מ</h1>
<h2>דף מד:</h2>
מההיא דפרק הזהב נראה שאין מחללין פירות על פירות, דהא כל עצמנו אנו נותנים דדהבא להוי טבעא לגבי מעשר שני כדי שנוכל לחללו עליו, מכלל שאם נחשבהו פירא לא. ורבינו האי גאון אמר דדהבא פירא הוי לכל מילי. ומיהו מההיא דמסכת טבול יום פרק בתרא (פ"ד מ"ה) יראה שמחללין וזכרנוה בסוף זה הפרק.
<h2>דף נא:</h2>
ומיהו מטבע שיוצא על ידי הדחק מסתברא שמחללין עליו דאמרינן פרק הזהב, כמה תהא הסלע חסרה וכו', ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה. אמר רב פפא ש"מ האי מאן דמוקים אזוזא מקרי נפש רעה וה"מ דנפיק על ידי הדחק. פירוש דמוקים אזוזא שאינו רוצה ליקחנו במה שמכר או בחובו. ומעות כזביות וירושלמיות לא היו יוצאות כלל. ואם כן על מטבע טורניש כסף או על מטבע בנדקי הנזכרים פרק י"ו היוצאים פה עמנו בארץ הצבי על ידי מעט דוחק מסתברא שמחללין עליהם וכן כיוצא בהם.
<h2>דף נב:</h2>
ומסתברא שכשאדם פודה מעשרו כדין תורה כלומר שדמיו ידועים ופודהו בשוויו שאז מוסיף חומש וקורא לו שם חומש, והמחללו על שוה פרוטה אין צריך לקרוא שם לחומשו, ולזה אינו נזכר כלל במשנה כשאמר ומעשר שני מחולל על המעות שאינו מזכיר וחומשו בשום מקום, ואם אמרו יפה הוא וכדחזקיה. מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אינו תופס בו פדיון, אם כן יצניעהו עד שיהיה [לו מה שיהיה] שוה פרוטה בודאי ואז יפדהו כדין. ומעשר שני כזה בטל ברוב, כלומר מעשר שני שאין בו שוה פרוטה, ובפרק הזהב (נ"ג א') איתא והכי אוקימנא מדתניא בהדיא, מעשר שני בטל ברוב, באיזה אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלם ויצא. פודין אותו כשער הזול [כמו שהחנוני לוקח לא כמו שהוא מוכר (תוס')] כמו שהחנוני פורט ולא כמו שהוא מצרף.
